פסק-דין בתיק ב"ל 15799-08-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 12.7.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת 0% נכות צמיתה מיום 1.11.09 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הועדה לא פעלה על פי הנחיות פסק הדין מכוחו התכנסה, כאשר היה על הועדה לקבוע נכות בגין הגבלות בתנועה עמוד שידרה מותני עם הקרנה לגפיים תחתונות שמצאה הועדה טרם פסק הדין אצל המערערת.

2.2        הועדה קבעה כי המערערת מדגימה הגבלה בתנועות סיבוביות כשלכאורה עולה מדברי הועדה כי לא מדובר בהגבלה אמיתית.

            קביעות אלה של הועדה מצביעות על מקובעות הועדה המחפשת דרך להימנע מליתן למערערת נכות בגין ההגבלה שנמצאה על ידה.

2.3        שגתה הועדה עת התייחסה לביקור רופא משנת 2000 שהיה רישום יחיד ובודד לרגישות דיפוזית קלה בגב כשלאחר ביקור זה לא היה המשכיות לטיפול ועל כן מדובר במסמך זניח שלא היה מקום להסתמך עליו ולא היה כל מקום להתייחס לעברה של המערערת לעניין פגיעה בצוואר ולא היה מקום לקשור העבר בצוואר לעניין הגב.

2.4        ככל שסברה הועדה כי התנהגות המערערת מסתירה את המצב הרפואי לאשורו היה על הודעה בהתאם לפסיקה להבהיר זאת למערערת ולאפשר לה להגיב על כך ומשלא נעשה כך הרי שנפל פגם משפטי בפעולת הועדה.

3.         טענות המשיב:

3.1        פסק הדין מיום 31.5.11 חייב את הועדה לשקול החלטתה להעניק נכות בת 0% למערערת לאור העובדה שציינה בפרוטוקול, כי המערערת מדגימה הגבלה בתנועות סיבוביות וטוענת לכאב.

            הועדה התייחסה לאמירתה זו והסבירה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הביטוי מדגימה נועד להבהיר שלא מדובר בהגבלה אמיתית אלא במילים עדינות שנמנעת במכוון מלבצע התנועה.

            הועדה מתייחסת בנימוקיה בהרחבה לחומר הרפואי וחוזרת על מסקנתה, כי לא נותרה למערערת נכות.

3.2        הועדה ביצעה האמור בפסק הדין ככתבו וכלשונו ובצורה הפורסת בפני כל קורא את כוונתה.

3.3        לו היתה הועדה מבססת את החלטתה על הדגמה ההגבלה אזי היה מקום לאזהרה אולם הועדה ביססה החלטתה על מגוון הבדיקות שפורטו בפרוטוקול הועדה שהראו שאצל המערערת לא קיימת בגבלה בגב.

            הועדה מבהירה בהחלטתה מדוע ההגבלות והכאבים אותם מדגימה המערערת אינם יוצרים סתירה למסקנת הועדה כי לא נותרה למערערת נכות.

דיון והכרעה:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק דין מיום 31.5.11 במסגרתו נתנה כב' הרשמת שגית דרוקר תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהם ענינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתזמן את המערערת גם באמצעות בא כוחה ותשקול את החלטתה מחדש האם יש מקום להענקת נכות למערערת לאור העובדה, כי הועדה ציינה בישיבתה הראשונה מיום 27.4.10 כי המערערת מדגימה הגבלה בתנועות סיבוביות וטוענת לכאב.